הפרחים, כשעלי כותרתם לרווחה נפתחים,
לעבר מי הם מביטים?
חיקם שופע מתק,
במשב רוח קליל, נעים הם חרש.
שתי עיניהן הגדולות פקוחות לרווחה,
משוחות בקסם, באבקה כחולה.
חדורות געגוע עמוק, נימפות שמימיות...
לאיזה מקום רחוק, בצליל ניגון הן רוחפות?
שא את כיסופי נפשי והשיטם,
בשומעם את קריאתו של הנשגב,
אור ירח, זהר כוכבים
וחלילך האוהב, שרים בקול אחד.
|
Flowers, when their petals spread
In Whose direction do they gaze
Their bosoms full of sweetness
Silently, in the mild breeze, they sway
Their two large eyes wide open
Coated with a magic, blue cosmetic
Imbued with deep yearning, the celestial nymphs
Toward which distant place, to music do they drift
Take my mind's inner desires and set them afloat
Hearing from the Infinite a call unknown
The moonbeams and the bright starwinks
And Your loving flute all sing in the same one melody
|
Phulerá pápŕi mele
Káhár páne cáy
Madhute bukt́i bhare
Cupt́i kare dole malay váy
Mele dút́i d́ágar áṋkhi
Niiláiṋjana máyá mákhi
Apsarárá iipsá bhare
Kon sudúre sure bhese jáy
Man pavane náo bhásiye
Kon asiimer d́ák shuńiye
Cáṋder kirań tárár hási
Priitir báṋshii eki sure gáy
|
