עד כמה הנך שלי;
לא הבנתי עד הלום.
אליי תמיד נותרת קרוב,
מדוע לך לא קראתי?
אתה נכחת בכל מעשיי,
במשקל ובצליל כול מנגינותיי.
היום, אלו מיתרי הוינה עודם מתנגנים;
אותם, אוזני לא שמעה באותם הימים.
הו אדוני, לאורך זו האודיסאה,
בעמקות העלטה,
עלו אותם הזכרונות
שוב ושוב בתודעה.
בתרעומת אכן נסוגת,
השלכתני הרחק.
מדוע כאשר את כפות רגליי אחזת,
אותך לא שמרתי בלב?
את כל ספקותיי הסרת,
מדוע בכל זאת, אותך לא חבקתי במדיטציה?
|
You are my very own
.That I realized not before
To me ever You stayed close
?Why did I never call
,You were in all my deeds
.In the meter and the music of my melodies
Today, those harp strings still ring out
.Back then, I did not hear
,Lord, along my journey
,While in deepest darkness
Rose those same souvenirs
.In the mind, time after time
,In a huff You did withdraw
.Casting me far away
,Why, when clasping feet at last
?Did I not keep You in heart
,Having shed all my doubts
?Why did I not cling in meditation
|
Tumi ámár kata ápan
Áge bujhini
Chile ámár káche káche
Kena d́ákini
Chile ámár sakal káje
Chande gáne surer májhe
Se viińár tár ájo báje
Takhan shuńini
Ogo ámár calár pathe
Gabhiir áṋdháre
Jegechilo sei smrtit́i
Mane báre báre
Abhimáne gele sare
Ámáy phele anek dúre
Kena takhan páye dhare
Hiyáy rákhini
Sakal dvidhá sariye diye
Dhyáne dharini
|
