אלוהיי, לסיפורך,
מאחר ואין לו תכלה,
בכל עת שאני מדבר, רואה אני:
כי אף אם רבות נאמר, הרבה יותר לא סופר.
בערפילי שחק רחוק,
בכל בקע, אף שם הנך חקוק.
בנוגע למסרך השמימי,
הוא יורד לו מטה, אך אני אינני מבין.
עומד ומביט בידיים שלובות,
כשחרש זולגות הדמעות.
במצולות הגיהנום
בין ניחוחות שרף עטויות צוף,
או עם צלילי מיתרים,
בלילות ירח משכרים,
סיפורים רבים והמון כאבים,
לנצח יישארו דוממים.
|
Lord, Your story
As there's never a close
Whenever I speak, thereon I see
As much is spoke, that much is untold
The nebulae of the distant sky
In their every rift, there too You are writ
As much as Your message celestial
It does descend, still I don't comprehend
With folded hands I stand gazing
A stream of tears flowing quietly
In the dungeons of hell
Mid honey-coated resin scents
Or with harpstrings resounding
On moonlit nights intoxicating
Even so, many tales and many pains
For endless time, mute they remain
|
Tomár kathá ogo prabhu
Bale kabhu sheś náhi hay
Jatai bali tatai dekhi
Já balá hay tata bákii ray
Dúr ákásher niiháriká
Randhre randhre táro lekhá
Tomár jata amar váńii
Paŕte jáhá náhi jáni
Kara joŕe ceye tháki
Ashrudhárá niirave bay
Pátálpuriir andhakúpe
Madhumákhá gandhadhúpe
Viińár tárer jhaḿkárete
Manmátáno jyotsná ráte
Anek kathá anek vyathá
Ananta kál maona je ray
|
