חסום בבריח היה שער ליבי
ועודי ישן הייתי,
אף כי הציץ מבעד לחלון
אור הבוקר הראשון.
עמוסה היתה תודעתי בחילופי מקום וזמן,
עטופה בנפרדות שבין אדם ואדם.
מעל לכל היא האמת האנושית–
על כך לא נתתי את הדעת מעולם.
נשלט בידי רגש, הגיון שכחתי;
בשכרון הגשמיות שרוי הייתי.
שלוות בהירות הדעת נשכחה;
יכולתי לחשוב לא היתה נהירה.
|
Having barred my heart's entry
Still asleep was I
Though through the window peeped
Morning's early light
With space-time shifts full was my mind
Ringed by distinctions felt among persons
Above all else, truth is mankind
Such words I never thought
Governed by sentiment, I forgot rationality
With worldliness I was befuddled
Forgotten was the peace of clear reasoning
Conception also was unsettled
|
Manera duyáre argal diye
Ghumiye chilum takhano
Vátáyana pathe uṋki ditechilo
Aruńa álok jadio
Desh kál bhede man chilo bhará
Pátrik bodhe viśamatá gherá
Sabár upare mánuś satya
E kathá bhávi ni kakhano
Bháválutá vashe vicár bhulechi
Bhávjaŕatáy matta hayechi
Svaccha jiṋáner prashánti bhule
Ashánta chilo manano
|
