מן התנומה מתנערת, שמש חדשה
לקול מקצבך היא מתעוררת.
איזה כשף!
ליבו של לילה קודר נקרע;
העצלות קרסה, האור בקע.
ניצנים פרחו בצחוק מלבב;
אן חלף זמן התנומה, התנפץ?
נשטפו כל כבלי הסרק
בזרם החמים של חיבתך.
יצורים גוססים לחיים שבו;
מוחות סקרנים אל סיפוקם באו.
הכמהים לדרור, זכו בגאולה;
בלי שאהיה ראוי, אלי, הרעפת חסדך.
|
Discarding drowsiness, a new sun
Was aroused by Your cadence
Such a conjuration
The heart of pitch-dark night was pierced
Lethargy demolished, light appeared
Flowerbuds blossomed with bright laughter
Where went the time of slumber, shattered
Washed off were all idle attachments
In the warm tide of Your tenderness
Dying creatures regained life
Inquiring minds were satisfied
Those who chose obtained salvation
Oh Lord, by Your causeless grace
|
Taruńa tapana tandrá tyajiyá
Uttál halo tava tále
E kii máyáy
Andhatamisrár búk cire
Álo jágilo náshi jaŕimáy
Phulera kalirá hese phut́e gelo
Kálnidrá kothá t́ut́e gelo
Alasa ávesh sab chut́e gelo
Kavośńa tava snehadháráy
Mumurśu práńii práń phire pelo
Jijiṋásu hiyá trpta hailo
Mumukśu man mokśa labhilo
Prabhu tava ahetukii krpáy
|
