משרטט כחל בעיניך,
אל תכול השמיים תשלח מבטך;
אמור נא היום, על מי תהגה?
על מזבח ההכרה שבמולאדהארה,
באיזו תקוה תעורר רחשי מנגינה?
האם זכרון עבר עלך בך,
שיר עתיק שנעור בפריטה?
מי הוא זה העצום, המפואר,
שיכול היה לשכון בשמי תודעתך?
הד הגונג באנאהאטה,
את כל מיקודי הוא חבץ.
את כבלי הסופיות מנפץ ומשליך,
ותודעתי מרחפת בשמי תודעתך.
|
Lining Your eyes with blue kohl
You cast Your gaze at azure sky
Please say whom You think of today
On muladhara's altar of consciousness
With what hope do You evoke stridulation
Did You recall some happening of yesteryear
An ancient song revived with a strum
Who is so great, so magnificent
That in Your mindsky he could reside
The resounding gong at anáhata
It churned all my concentration
Discarding shackles of the finite
My mind floated in Your mind's sky
|
Niiláiṋjan áṋkiyá nayane
Tákáiyá ácho niilákáshe
Kár kathá áji mane bháse (balo)
Mańipadmer cetaná vediite
Jhauṋkár tola kii se áshe (tumi)
Atiiter kathá elo ki smarańe
Atiiter giiti jágilo rańane
Ke se gariśt́ha ke se bariśt́ha
Je bá nilo t́háṋi hrdákáshe
Anáhateri dhvanivyaiṋjaná
Mathita karilo sakala dhárańá
Siimábandhan t́ut́iyá pheliyá
Man bhese gelo cidákáshe
|
