חלפו ימי וראג';
גופאל של וראג' את ביתו עזב.
המתק של וראג' לכל עבר נפרש;
על פני תבל כולה, האור הופץ...
האור נגה, כן, האור הופץ.
נשות וראג', לעת ערב אינן מדליקות נרן,
ובעונת המונסון, לא מלבלבים פרחי הקאדם.
בנות וראג', בינדי אדום,
אינן עונדות; אלא בשקט הן מבכות...
קולן נדם, כן, קולן נדם.
נערי וראג' אינם משחקים במשחקיהם;
והפרות אינן שמות עשב בפיהן.
איילות בישניות, על עיניהן לא עוד נראה
צבע שחור מהפנט הרווי בצוף מענג.
נערות הכפר אינן חובצות עוד חלב;
את גנב החמאה הן מחפשות לעד.
היום, אין הן עונדות סביב מותנים אבנט מעוטר;
אלא רק חובטות ידיהן על ראשן.
|
;The days of Vraj are gone
.Vraj Gopal renounced his home
;The sweetness of Vraj has been spread
...Around the whole world light was shed
.Light was shed, yes, light was shed
,At Vraj, the wives don't light their lamps at dusk
.And in the season of monsoons, the niip flowers never bloom
,At Vraj, the women, a red bindi
...They don't put on; rather, weep they silently
.Bereft of speech, indeed, speech bereft
;At Vraj, the boys don't play their games
.And the milch cows take no grass in their mouths
Timid does, on their eyes no longer falls
.Bewitching lampblack filled with ambrosia
;The milkmaids are no longer churning curd
.Ever they seek the butter-thief
;Today, around their waists they wrap no ornamental girdle
.Instead, they only beat their heads
|
Vrajer se din háráiyá geche
Vrajer gopál ghar cháŕá
Vrajer mádhurii chaŕáye paŕeche
Sárá saḿsáre álo jhará
Álo jhará se je álo jhará
Vrajer vadhu ná jvále sáṋjhe diip
Vraje varśáy náhi phot́e niip
Vraja kulabálá siṋdura t́ip
Ná pariyá káṋde váńiihárá
Váńiihárá se je váńiihárá
Vrajabalakerá khelá náhi kare
Vrajer dhenu ná trńa mukhe dhare
Trastá harińii cokhe náhi paŕe
Máyákajjal sudhábhará
Dadhi manthan gopii náhi kare
Satata khoṋje je mákhanacore
Kat́ideshe got́ náhi pare áji
Shire kare karághát tárá
|
