אל החורשה הגיעה פייה
את צוף הפרחים לשתות לרוויה.
ברוח משכרת ושמיים רוגשים,
כנפייה הזהובים נפרשו לרווחה.
מציץ כל פרח ואומר:
"הצוף שלי הוא כה ערב;
מאחרים, חלקם מרים, חלקם חריפים;
מקצתם חמוצים ואת חלקם לא יכולה הלשון לשאת".
בוחרת בקפידה, אנינת טעם היא הפייה;
את הפרחים המתוקים ביותר, היא אל סלה קטפה.
הפייה, אף פרח אינה מזניחה;
באופן שווה, לכול היא חולקת הערכה.
גם את הפרחים אשר מצופם לא נטלה,
בצאתה אל השמיים הרחוקים היא חבקה.
|
Into the garden a fairy had come
.To drink ambrosia of the flowers
,In the heady air and thrilling sky
.Her golden wings were outspread
Peeking out, all the flowers say
"My nectar, it is so tasty
From others, some is bitter, some is pungent
".Some is sour, some is foul on the tongue
Choosing carefully the fairy is a connoisseur
.For her tray, she plucked the sweetest flowers
No flower does the fairy treat with neglect
.Equally to all she has given respect
,Even those flowers whose nectar she did not take
.She embraced as she left for the distant heavens
|
Phulera vanete parii esechilo
Phuleri madhu pán karite
Matta pavane madira gagane
Sońálii d́áná melite melite
Phulerá sakale mukh báŕiye bale
Ámár e madhu mukharocaka hay
(Tárá) Keu bá tikta keu bá kaśáy
Keu bá amla keu ná jibhe say
Báchite báchite samajhdár parii
Miśt́imadhu phul tulilo sájite
Parii kona phule kare ni anádar
Sabáre samán kareche se ádar
Je madhu nilo ná se se phulkeo búke
Dhare se chuṋye geche dúr ákáshete
|
