עם מטה של מודעות וזר בשום ביד,
כמה היו הלילות בהם הגעת?
זאת מזכרוני נשכח, מזכרוני נשכח.
מושח בכחל את עיניי העוטות עלטה,
מבלי להבחין בחטא או מעלה – כשביקשתיך, באת אליי.
בזיו אורך, מתקה האדמה;
עם מגע ידך, כל החיים קיבלו שפה.
בצהלת ליבך, נעור תבל;
כל הלבבות בריקוד פצחו, איש עם רעהו.
עיניים נוגות ועיפות, נמשחו בצוף שרביטך;
כולם מוזמנים בחום – ויבנה עולמך.
|
With a stick of consciousness and a wreath of kindness
How many were the nights that You had come
Forgotten, oh, I have forgotten
Tracing salve 'round blackened eyes
Seeing neither virtue nor vice, when prayed You arrived
With Your light, the earth has become sweet
With Your touch, all life has gotten speech
In Your mirth, the whole world was awakened
All hearts rose up dancing, each with one another
Sad and sleepy eyes are dabbed with the nectar of Your stick
Everyone's warmly invited – Your world will be built
|
Cetanáshaláká sáthe madhumáliká háte
Esechile kata ráte
Bhule gechi ámi bhule gechi
Tamasáy gherá cokhe aiṋjana dile eṋke
Doś guń náhi dekhe ele jáci
Tomár áloke dhará madhur hayechilo
Tomár parashe práń mukharatá peyechilo
Tomár haraśe sárá jagat jegechilo
Sab hiyá ek sáthe ut́hila náci
Tandrákátar áṋkhi shalákár sudhá mákhi
Sabáre sádare d́áki tava dhará debe raci
|
