עד אז, העצלות והתשישות לא התפוגגו;
בשמי מזרח, קרני השמש עדיין לא זרחו.
עד אותו הרגע, עלי הפרח לא חייכו
ברוח הקלילה של יום אביב.
מסעיר היה בואם של אבקני רקיע,
בחשאי חדרו אל חיק האדמה.
עתה, חיוך ענוג נישא על רוח ושמיים,
ראה כיצד מחוללים הם בששון ובשמחה.
בשבעה תווים, קתרוס נפשי
לניגוניך שר שירים מגוונים.
למחשבה גשמית לא אשים דעתי,
ליבי כמה למגע זה האלוהי.
|
Till then, sloth and apathy were not excised
The sun had not yet risen upon eastern sky
Till then, flower petals did not smile
Neath the gentle breeze of springtime
Thrilling was the coming of heaven's pollen
Supreme Soul penetrating the earth's bosom
Now a tender smile's in the sky and on the wind
And how they dance in jubilation
Bound to the music scale, my mental lute
Sang diverse songs in Your tunes
Unmindful of any inert thought
My heart had yearned for that divine touch
|
Tandrá jaŕimá takhano kát́eni
Aruń ot́heni púrvákáshe
Phuler pápaŕi takhano háseni
Snigdha samiire madhumáse
Alakár reńu pulake ásiyá
Dharár vakśe alakhe pashiyá
Ákáshe vátáse madhur hásiyá
Kareni nrtya ucchváse
Surasaptake beṋdhe manoviińá
Tava rágińiite gán geye náná
Bháv jaŕatáy ná mániyá máná
Hiyá ceyechilo se parashe
|
