המונסון הגיע ועמו תקווה...
הצ'אטאק, צמאונו רווה.
העשב היבש בחינניות ירוקה,
צורה של מרבד עטה.
טיף טיף טף טיפות המים
אל האדמה נופלות כמו אמברוסיה משמיים.
שב לו המתק אשר מן העצים אבד;
וכל החי קיבל קיום חדש.
בואו נחפז אל עבר יעדנו
עם שירה נחושה ורוח עיקשת.
העלאת זכרונות ושינה בטלה...
כל אפשרות כזו, היום נעלמה.
|
Monsoon has come; faith has arrived
The chatak's thirst has been satisfied
The dried grass, in verdant beauty
Has assumed the form of carpeting
Making pitter-patter, rain's been falling down
As if heaven's ambrosia drips to the ground
In trees, the sweetness lost has been revived
The animals have got new life
Come now, let us race toward the target
With relentless song and dogged spirit
Reminiscence and sleeping in
Today, all scope for that has vanished
|
Varaśá eseche bharasá eseche
Cátaker trśá mit́eche
Shuśka trńerá shyámala shobháy
Gálicár rúp dhareche
Jal paŕiteche jhamájham kare
Amarár sudhá jena jhare paŕe
Háráno mádhurii tarute phireche
Jiiverá nútan práń peyeche
(Áji) Calo chut́e cali lakśyer páne
Duranta gáne durdama práńe
Phire cáhibár ghume kát́ábár
(Áj) Sab avasar cale geche
|
