מאסטר, בכפות רגליך, האם אי פעם אזכה?
רק אותך מוקיר אני, רק אותך זוכר;
מדוע, אם כן, לא תתן לי בך להיאחז?
מוכה ללא הרף, מוטרד ומיוסר,
איבדתי כל תחושה של שלום ורווחה.
כעלה נידף שנשר, זנוח ללא השגחה,
בחזי נושא את דאגתך.
אלו הבאים, עתידים הם לפרוש,
כבועות על פני אוקיינוס הזמן.
אך בים הזיו, בעכסים של אור,
אינך עוזב, תמיד אתה נוכח.
|
Lord, when will I ever get Your lotus feet
You alone do I remember, only You do I revere
So why not let me cling to Thee
Needlessly harassed by constant beating
I have lost all feeling of well-being
Unattended, I am like so many fallen leaves
Bearing in my bosom Your anxiety
Those who arrive, soon they'll retire
Like bubbles on an ocean of time
But on the sea of light, with anklets of effulgence
You do not depart; You are always present
|
(Prabhu) Carańa ki kabhu pábo ná
Tomárei smari tomárei bari
Tabu kena dhará dáo ná
Ágháte ágháte haye viŕambita
Háráyechi mor shubha buddhi jata
(Áchi) Jharápátár mata anádare shata
Buke niye tava bhávaná
Járá áse tárá sabe cale jáy
Kálera ságare budbuda práy
Álor ságare jyotimaiṋjiire
Tumi ácho kabhu jáo ná
|
