מנגינות מימים ימימה נישאות באויר
מעת לעת בשמיים רחוקים.
אני רואה את האודם שמזמן נעלם, קורן ברכות,
עטור מחדש בפינה חבויה של תודעתי.
פסטיבל של אור הוא בליל אפלולי;
את זיו אורו כל אחד מוקיר.
מפל מים מתוק על שביל יובשני;
מימיו, כל תשוקה הם מרווים.
להשאר בלעדיו הוא משא אשר לא ניתן לשאת;
להשאר בקרבתו, חפץ ליבי כל העת.
בלילות גשומים לצדנו הוא;
נערץ על די אלו אשר מן הדרך סטו.
זרימת יופיו הקורן בוהקת בבהירות;
יופיו הנפלא מכלה את כל העגום.
ככל שארצה, איני יכול להתקרב;
בישנות נעימה חש ליבי הרועד.
|
Melodies of days gone by come floating
.From time to time in the distant sky
,I see the long-lost ruby beaming gently
.Newly arrayed in a recess of my mind
He is a festival of light at darkest night
.His effulgence everyone esteems
A sapid waterfall on an arid path is He
.His water quenches every desire
Remaining apart from Him is futile
.My heart always wants to keep near
On rainy nights, our companion is He
.By all who've gone astray is He admired
His stream of lustrous beauty brightly shines
.His holy splendor consumes all that is bleak
Much as I want, I don't go near
.My trembling heart feels sweetly shy
|
Háráno diner sur bhese áse
Dúr ákáshe májhe májhe
Háráno máńik dekhi mrdu háse
Maneri gahane nava sáje
Áṋdhára nisháy diipávalii se go
Tári álo sabe bhálabáse
Maru pather svádu jharańá je se go
Tári vári sab trśá náshe
Ekelá e kii dáy rahite nári háy
Mana sadá cáhe tháki káche
Bádala ráter calár sáthii se go
Dishehárá sabe táke bhálabáse
Rúpera chat́áy dhará álo kare
Tári dyuti sab tamah náshe
Jatat́á káche cái tatat́á náhi jái
Hiyá tharothara madhura láje
|
