בעומק נפשי שמורה, בדמעות ספוגה
ומוסתרת בקפידה,הו, ישנה תפילה.
לב נשבר, פה נאלם,
הו, עד כמה בכיתי למענך.
אודם נפשי, נעלמת
בליל חשוך מזמן.
מתוך ייסורי לב, כאב אישי,
ללא הרף זולגות דמעותיי.
תן לי לשכוח, בזכרוני אל תשמור
את היום בו עזבת – הלכת מבלי לחזור.
איני יכול לשכוח; שוב ושוב אני זוכר–
את תעתועי התקווה, מזכרוני לא יכול למגר.
עם היגון המוחלט של היותי שכול,
האם הגשמתי את כל אשר בך כלול?
|
Stored deep within my psyche, stained with tears
.And carefully concealed, lo, there is a fervent plea
,Heart breaking, mouth unspeaking
.Oh how much I've wept for Thee
The ruby of my mind, You went missing
.On a dark night long ago
,From heart's anguish, a private pain
.My tears shower incessantly
Let me forget, don't keep in my memory
.Your departure, Lord– that You went away
–I cannot forget; again and again I remember
.Beguiled by false hope, I do not purge the memory
,With the complete agony of being bereft
?Have I attained all that You encompass
|
Ashrute mákhá manamájhe rákhá
Sajatane d́háká ákuti go
Buk bheuṋge geche mukh phot́e niko
Tomá lági kata keṋdechi go
Háráye giyecho manera mánik
Kabe se áṋdhára ráte
Marmavyatháy cápá vedanáy
Ajhor ashrupáte
Bhúle jete dáo smrtite ná rao
Calei jakhan giyecho go
Bhulite ná pári bárebáre smari
Áshár chalane pásharite nári
Sab háránor vedanáre mor
Sab peyechi te bharo ná go
|
