עם שחוק פרחים וזהר עדיים,
נכנסת אל גני הנלבב
בחודש פאלגון, שכבר מזמן נשכח.
מאחור הכול נזנח, עידן ועידנים,
בציפיה לשובך, מונה אני את הימים.
אינספור רוחות דרומיים נשבו, עברו;
עצי אלגום ריחניים אל ארץ כרעו.
כמה כוכבי ערב נמוגו, דעכו;
כמה ימים בלא משים חלפו.
אבד לו מתק נפשי;
יבש אפיק מחשבתי.
במעמקי הלב, נבל ממרר בבכי:
שובה נא, בזכות מעלותיך – ולא בזכותי.
|
With the laughter of flowers and luster of gems
You had entered my delightful garden
In a month of Phalgun, long ago forgotten
For many an age, everything forsaken
Awaiting Your return, I've counted the days
How many southern winds have blown and gone
How many fragrant sandal trees have fallen
How many evening stars have vanished
How many days have passed unnoticed
My mental sweetness has been lost
Dried up is my stream of thought
A lute is wailing in my mind
Come back, Lord, due to Your own virtues and not mine
|
Mańira dyutite phulera hásite
Esechile mor madhuvane
Bhule jáoyá kon phálgune
Juga juga dhare sab kichu cheŕe
Chinu tomá tare kál guńe (ámi)
Malaya vátása kata bahe geche
Candanamadhu kata ná jhareche
Shuktárá kata khasiyá paŕeche
Kata tithi geche ánmane
Manera mádhurii háráiyá geche
Mánasa tat́inii shukáiyá geche
Manobhúme viińá káṋdiyá kahiche
Eso prabhu punah nija guńe
|
