בשמי ארגמן בוהקים,
ברגע עמוק של שמחה,
מרובי נוגה,
בכחל מצייר דיוקן של תקוה–
על עיניים, בהן נטעת מבט של דריכות המומה.
בכל עת, בקצב איטי או נמרץ,
להרעיף ללא הרף צוף מתקתק,
ער לעד נשארת–
באביב הנפש הנעים והרך.
מהר השלג שטפון ירד,
והציף שמיים וארץ.
תודעה מסונוורת בזהר קריסטל,
סוף סוף עמך התאחדה.
|
With the crimson sky resplendent
At a blissful, relaxed moment
Brilliantly refulgent
In kohl we paint hope's portrait
On eyes to which You've brought vigilance
At any time, with tempo slow or brisk
Constantly to cast ambrosial sweetness
You've remained forever without sleep
In a pleasant springtide of the psyche
From snow-capped mount, a flood descending
O'er heaven and earth it did stream
Dazzling minds with crystal beams
Finally it merged in Thee
|
Ei álokojjval aruńa ákáshe
Ánandaghana avakáshe
Álokojjval
Áshár álekhya aiṋjane áṋki
Áṋkhite enecho animeśe
Drutalaye kabhu vilambite
Amiya mádhurii ajhore jharáte
Rahiyácho tumi cira anidra
Maner madhur madhumáse
Himagiri hate vanya námiyá
Dyulok bhúlok dilo je pláviyá
Sphat́ika kirańe man mátáiyá
Tomáte mililo avasheśe
|
