על משעול מטולל, דקלי תמר,
גופם מצומרר, רועדים.
חורף בא, הקור מקפיא;
וקרחונים חדשים מתערמים.
כל עוף וכל חיה נסים
אל אי-שם מחוזות רחוקים.
בכדי לשרוד, ללא דיחוי, חום הם מחפשים,
לאור חדש של שמש מייחלים.
חבצלות המים הרכות כבר אינן מלבלבות,
את סומק מתיקותן אינן זורות.
עתה נא לי אמור, מיהו זה אשר נתן האות,
לחולל כמו זה הרעד כבר עם אור ראשון?
האדמה רבת הצבע חרבה הפכה,
היא לבשה צורה של יוגי מרושל.
|
In a dew-drenched line the date-palm trees
With gooseflesh they are shivering
Winter's arrived with frost freezing
New glaciers it's constructing
The birds and beasts, they flee
Far away to distant countries
To survive, urgently seeking heat
For fresh sun they are hoping
And gentle water lilies bloom no longer
Diffusing their shy sweetness
Tell me now at whose beckoning
Was such trembling roused with morning
Multicolored Earth, barren it became
Taking a disheveled yogi's shape
|
Shishirsikta kharjuraviithi
Kańt́ake tharathari
Ásiyáche shiit jamáno tuhine
Nava himaváha gaŕi
Pashupakśiirá chut́e cale jáy
Dúr hate dúr deshe
Práńer tágide uttáp pete
Nava súrjer áshe
Madhukahlár phot́e náko ár
Saláj mádhurii bhari
Áj balo kár iuṋgite
Ei káṋpan jágáno práte
Rauṋe bhará dhará halo sájhárá
Elo jogiirúp dhari
|
