הגעת היום
אל מצוקת האנושות להטות לב,
מן התודעה הקולקטיבית – רבב לסלק.
ולכל נפש חיה, אהבה לתת.
ארץ דוממת נושאת עיניה אל נתיב בואך,
בפצעים ומכאוב למכביר, מצולק גופה.
כל הדהוד של שמחה כבר מזמן נעלם
תחת משא מפרך של סבל מר.
הדלק אור בהיר יותר בחיק האדמה;
צוק עוד אמברוסיה בקרב לב נדכה.
לכל שלח נא קריאה רמה,
לצעוד קדימה בראש מורם.
|
You have come today
To consider suffering humanity's plight
To rub out the stain on collective mind
To confer love on everyone alive
For your coming a static world was waiting
Its body scarred by grievous wounds aplenty
All echoes of joy had long disappeared
Neath the steady load of torments heartrending
In the bosom of earth, ignite a brighter light
Within hearts oppressed, pour out more ambrosia
Send forth a clarion call to one and all
To march ever onward with head held high
|
Tumi je esecho áj
Vyathita janer kathá bhávite
Sabár maner kálo náshite
Sakal jiivere bhálobásite
Tava ásá patha ceye basiyá chilo je dhará
Vyathár cihna tár chilo je auṋge bhará
Sukher sakal resh haye giyechilo hárá
Klesher dáruń bhár vahite vahite
Dharár vakśe jválo áro beshii kare álo
Nipiiŕita hiyá májhe áro beshii sudhá d́hálo
Udátta svare sabáre d́ák diye balo
Uṋcu shire sammukh páne calite
|
